החלטה בתיק ת"א 50616-07-10

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 7.8.12, לאחר שהתובעים לא הגישו תגובתם לבקשה לסילוק התביעה על הסף, שהוגשה ע"י הנתבעות.

בבקשה לביטול טוענים התובעים כי פסק הדין מיום 7.8.12 הומצא להם ביום 14.8.12.

לטענתם, השימוש בסמכותו של ביהמ"ש לסלק על הסף תביעות, צריך להיעשות במקרים חריגים בלבד, מתוך החשש לפגיעה בזכות היסודית בדבר פניה לערכאות. התובעים טוענים כי השיקול העיקרי הוא סיכויי התביעה, ובענייננו מדובר בסיכויים גבוהים, וכי הבקשה לסילוק על הסף הינה חסרת שחר.

הבקשה לביטול פסק דין

2. אין בבקשה שלפני כל הסבר למחדל בדבר אי הגשת תגובה לבקשה לסילוק. לא זו אף זו, הבקשה לביטול פסק דין, הוגשה לאחר חלוף המועד הקצוב בתקנות להגשת בקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד ומבלי שהתבקשה הארכת מועד. אין גם תצהיר מטעם התובעים שיתמוך בבקשה. כל שיש בבקשה, הוא הסבר מדוע לדעת התובעים סיכויי התביעה טובים, כאילו מדובר בתגובה לבקשה לסילוק על הסף ולא בבקשה לביטול פסק דין.
3. התנהלות זו של התובעים מהווה התנהלות קלוקלת ומזלזלת תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט, ואפרט:

4. הבקשה לסילוק על הסף הוגשה ביום 8.7.12. בהחלטה שניתנה באותו יום הוריתי לתובעים להשיב על הבקשה עד יום 30.7.12. החלטה זו נמסרה לתובעים באותו יום הן ע"י בית המשפט והן ע"י הנתבעות. מאחר והתובעים לא הגישו תגובה, ניתן פסק דין, ביום 7.8.12, בו נקבע כי בהעדר תגובה מטעם התובעים, חרף אישור מסירה, התביעה נמחקת.

5. פסק דין זה נמסר לתובעים ביום 14.8.12 (לפי אישורי המסירה שבתיק בית המשפט, ועל פי הודאת התובעים בפתיח לבקשתם כאן).

6. לא רק שהתובעים לא הגישו תגובתם לבקשה לסילוק כמתחייב מהחלטתי, אלא שגם הבקשה כאן לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 10/10/12 היינו לאחר שחלף המועד של 30 יום להגשתה, מבלי שהתבקשה הארכת מועד ומבלי שהתובעים טורחים לציין מה הסיבה למחדל ומהם הטעמים המיוחדים המצדיקים העתרות לבקשה.

7. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), קובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, יש להגיש תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה.

8. הואיל ומדובר ב"מועד שנקבע בחיקוק", הרי שחלה הסיפא של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה מוסמך בית המשפט להאריך את המועד רק בהינתן "טעמים מיוחדים שיירשמו".

9. בבש"א 6616/12 (ניתן ב-11/11/2012) נאמר ע"י כב' הש' ג'ובראן בהאי לישנא: " תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתירה לבית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק. תנאי להפעלת סמכות זאת הוא הוכחת קיומו של טעם מיוחד, המהווה נקודת איזון בין שתי מטרות עיקריות: האחת היא ההקפדה על קיום ההליכים במועדם. זכות זאת הנגזרת בין היתר מזכותו של בעל הדין שזכה בהליך כי הדיון בעניינו יסתיים ומשמירה על הוודאות ועל היציבות המשפטית. השנייה, עניינה הוא שימור זכות הגישה של המבקש לבית המשפט לבירור עניינו (ראו למשל רע"א 1778/07 עופר נ' דיין, פיסקה ד' ([פורסם בנבו], 22.7.2007) והאסמכתאות שם); בש"א 7346/10 וקס נ' האפוטרופוס הכללי, ([פורסם בנבו], 27.10.2010) ).

בית המשפט שם דחה את הבקשה להארכת מועד מהטעם כי הוגשה באיחור ניכר תוך שהוסיף כי האיחור לא נבע מנסיבות חיצוניות אשר לא היו בידיעת המערער, ואף לא בנסיבות שבהן טעה המערער בהבנת הדין.

10. הואיל ובענייננו, כאמור, לא טרחו התובעים לפרט טעמים מיוחדים, ואפילו לא טעמים סתם, נראה כי מן הדין לדחות את הבקשה.

כל הדיון והנכונות להמשיך ולבחון את סיכויי התביעה היא, אפוא, בגדר לפנים משורת הדין, ותוך שיש מקום להשתת הוצאות בשל הארכת ההליך שלא לצורך כתנאי להמשך הדיון.

11. אתייחס אפוא לטענות התובעים בבקשה לביטול פסק הדין, כאילו הם מהווים תגובה לבקשה לסילוק על הסף.

הבקשה לסילוק על הסף

טענות הצדדים

12. בקליפת אגוז טוענים התובעים בתביעתם, כי רכשו משרדים בבניין הידוע כ"בית כרמלים" בטירת הכרמל, הבניין מוזנח ולא מתוחזק ברמה נאותה, ובכך מופרת ההתחייבות שבהסכם הניהול.